<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תרכ"א, ח"ז סימן רמ"ב</h1>
<h2>דף כט:</h2>
עוד השיב, דעד אחד נאמן באיסורין אפילו בשל עצמו, כטעם המוזכר בירושלמי, שאם לא כן אין לך אדם שיהיה מתאכסן אצל חברו. ועוד, דמה שאומרין [ע"ז ל"ט ע"ב] אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, התם הוא משום דחשידי. ועוד, דכל אותן שאמרו בבכורות [כ"ט ע"ב] ובמסכת שביעית [פ"ה מ"ט] החשוד על השביעית וחביריו, למה לקחו חשוד. ואפילו על פי עד אחד לא יפסל האדם להוציאו מחזקתו, והראיה ההיא דבר בנתוס דמסכת סנהדרין [כ"ה ע"א]. והחשוד בדבר לא דנו ולא מעידו [בכורות ל' ע"א], דוקא חשוד. וכן ההוא דפלוני כהן תיקן לי את הכרי [כתובות ע"ב ע"א], אפילו בשלה. ואין לפקפק בזה.
